הכלים של המדינה במלחמה באלימות כלפי נשים לא מותאמים למאה ה-21.
מיזמים טכנולוגים יכולים לשנות את התמונה.
אחותי מיכל סלה נרצחה באכזריות בביתה ביום 3.10.19 והיא בת 32 בלבד. הרוצח הוא אבי בתה התינוקת, האדם הראשון האמור להיות אמון על שלומה ובטחונה.
את הרצח של אחותי הרשויות לא יכלו למנוע מאחר וגם היא וגם הוא לא היו מוכרים למשטרה או לרווחה.
למעשה כל הפתרונות הקיימים כיום בתחום – מטילים את מלוא האחריות על כתפיה של האשה. היא זו שצריכה להגיש תלונה, לפנות לרווחה או לעקור את חייה ולהסתתר במקלט.
שנית, כל הפתרונות הקיימים כיום מותאמים לפרופיל מסויים של נשים, לא לפרופיל של אחותי – אשה ששתקה. כפי שהעידה באומץ העיתונאית מירי מיכאלי, השתיקה מאפיינת נשים חזקות שחיות באלימות.
לדעתי מיכל שתקה כי היא לא סבלה מאלימות פיזית. כי היא התביישה. כי היא סברה שהיא חזקה מספיק כדי לפתור את זה בעצמה ולהפרד ממנו "בצורה יפה". כי היא לא תיארה לעצמה שהקנאות שלו תוביל לפגיעה פיזית, בה או בבתה.
הקרימינולוגית רונית לב ארי אמרה לי "מאדם אלים אי אפשר להפרד יפה. עם יפני מדברים יפנית".
לאחר הרצח צפו סיפורים של גברים ונשים שהעידו על אלימות קשה שהרוצח גילה בעבר.
כיצד יתכן שכולנו חונכנו היטב להתקשר למשטרה כאשר אנו רואים תיק חשוד בתחנת אוטובוס; אך מנגד, כאשר אנו שומעים צעקות בבית הסמוך, נחשוב פעמיים? מבדיקה ראשונית שעשיתי, מספר הנשים שנרצחות ומספר קורבנות הטרור בשנה – הוא דומה. ולמרות זאת, מדינת ישראל יודעת לאתר ולעצור מחבל, אך היא לא ידעה או ניסתה לאתר את הרוצח של מיכל.
הנורות האדומות המתריעות מפני מערכת יחסים אלימה - ידועות ומוכרות היטב לאנשי המקצוע. השלב המבוקש הוא לתרגמן, אחת לאחת, לכלים טכנולוגים מונגשים לציבור הרחב. הנגשת המידע המקצועי – תציל חיים ותביא להעלאת המודעות האישית, הקהילתית והציבורית.
כל הכלים שיש היום הם חלק מתפיסה מיושנת שלא מתאימה למאה ה21 ול"סטארט אפ ניישן".
במדינת ישראל שמדברת בטחון בטחון בטחון ומייצאת טכנולוגיות בטחוניות מתקדמות לכל העולם בכל הנוגע לטרור, עד היום לא הפנו את המבט לקידום טכנולוגיות למען בטחונן של נשים בביתן ומניעת אלימות במשפחה.
"פורום מיכל סלה" הוא גוף ללא מטרות רווח שקם להנצחת מיכל ולמיגור אלימות כלפי נשים;
באמצעות חדשנות, חשיבה "מחוץ לקופסא" - קידום מיזמים ופתרונות חדשניים וטכנולוגים, בשעת חירום ולמניעה מראש; יחד עם דגש על אחריות ומודעות מקרב הקהילה והממסד. מיזמים שלו היו קיימים – מיכל הייתה איתנו. מיזמים מצילי חיים.
בימים אלו, אנו מקדמים מגעים בכיוונים אלה עם משרדים ממשלתיים, גופים ציבוריים וחברות הייטק. הטכנולוגיה קיימת - ובמיזמים פשוטים חדשניים ומתבקשים - נציל את הנרצחת הבאה.
להלן 7 פתרונות טכנולוגים שלכולם יש התכנות טכנולוגית פשוטה יחסית:
1. בינה מלאכותית בנייד:
מכירים את הלו גוגל? הלו סירי? את זה שאם אני אגיד 'תאילנד' לפתע אקבל פרסומות על 'תאילנד'? דמיינו תוכנת מחשב שקטה בנייד. היא מופעלת עצמאית כשהיא מזהה שאת בסכנה: כאשר היא שומעת שבעלת המכשיר צורחת, רהיטים נשברים, זעקת 'הצילו' או מילת קוד שאת בוחרת כמו "אני רוצה גט". במקרה כזה התוכנה מתקשרת לשני א/נשי ביטחון שהגדרת, כגון אחותך, ומפעילה את המיקרופון, כך שאחותך תוכל לשמוע מה שקורה ולהזעיק עזרה במידת הצורך.
מיכל נרצחה זמן קצר לאחר שנפרדתי ממנה. לו היתה לה את התוכנה הזו בנייד, בתוך התיק, היא היתה מופעלת ויכולתי להציל אותה. זה רלוונטי גם למקרים של מטפלת מתעללת, קשישים במצוקה וגם לחשש מאונס של אשה בחניון שומם.
2. פיצ'ר מוגנות ברשתות החברתיות:
לאחר הרצח גילינו שהחברים הבנים של מיכל נמחקו מהפייסבוק (כולל קרובי משפחה וחברי ילדות). מדובר בדפוס מוכר של בני זוג קנאים ואובססיביים. באמצעות "חשיבת מכונה" כלי טכנולוגי קיים ופשוט, ניתן לנבא אלימות בעזרת פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות. לדוגמא מזינים למכונה פרופילים של מאה נרצחות ושל מאה רוצחים בני זוגן. המכונה מזהה דפוסים, שאנחנו לא מודעים אליהם בכלל, שמאתרים נשים שנמצאות בסכנת חיים וגם גברים מסוכנים. אשה תבחר להגדיר שהיא מפעילה פיצ'ר מוגנות בפייסבוק ולהגדיר מתוך אוהביה א/נשי בטחון, כמו אחותה. דמיינו שלפני חצי שנה אני הייתי מקבלת הודעה מפייסבוק "90 אחוז מהחברים הבנים של מיכל נמחקו". דמיינו שמיכל הייתה מקבלת הודעה כזו.
3. חיפוש בגוגל מנבא אלימות ופרסומות תואמות:
לדוגמא אשה שמחפשת "קנאה בזוגיות", בתגובה גוגל יציג לה פרסומות באתרים שונים שבהם נורות אדומות לאיתור אלימות בזוגיות (מעין "בחני את עצמך"), יחד עם מידע מ"המרכז למניעת אלימות במשפחה" הקרוב למקום מגוריה. גם אמה תקבל פרסומות מותאמות לזיהוי אלימות בזוגיות של בתה. באותו אופן, גבר שמחפש מילות חיפוש שמעוררות חשד למסוכנות- יקבל פרסומות לתוכניות לשליטה בכעסים ומניעת אלימות.
4. הנגשת כלים להערכת מסוכנות:
למשטרה ולרווחה יש כלים להערכת מסוכנות. כלים אלו ניתן "לתרגם" ו"לרדד" במטרה לבנות מעין שאלון "בחני את עצמך". שאלון זה יפורסם לציבור ובאמצעותו אשה תוכל להבחין האם היא במערכת יחסים מסוכנת. שאלון מקביל יפורסם לגבר ויסייע לו להבחין שהתנהגותו איננה נורמלית ואף מנבאת מסוכנות. ניתן לייצר שאלונים שונים ומותאמים: להורה שיש לו סימני שאלה לגבי מערכת יחסים של הבת; לחברה טובה; למגזרים השונים ולפרסם בשפות שונות. בתום מילוי השאלון, ינתן מידע מכווין לקבלת סיוע מגורמי מקצוע. לשאלון יצורף סייג משפטי, אשר בין היתר יבהיר שמילוי השאלון איננו תחליף להגשת תלונה במשטרה או פנייה לרווחה.
5. משוב לאיתור ילדים במצוקה:
לכל מורה בחינוך הממלכתי יש בנייד את "מערכת משוב". זו מערכת ממוחשבת להזנה יומית של ציונים, חיסורים, העדרויות, איחורים והפרעות. למערכת זו נוסיף עמודה: "נורות אדומות". כך מדי יום המורה תוכל לסמן ילדים שהתנהגותם מלמדת שהם עשויים להיות חשופים לאלימות כלשהי. רעיון אחר מתבסס על חשיבת מכונה: לדוגמא, נזין למכונה נתוני מחשב מתוכנת משוב של 500 ילדים המוכרים לרווחה (חיסורים איחורים וכו'). פלט המחשב יציג דפוסים. את הפלט ילבישו על נתוני המשוב של כלל התלמידים. בשלב הבא, המנהלת תקבל דוח מחשב ובו דגלים אדומים על ילדים בבית ספרה שהמחשב איתר ככאלה בפוטנציאל לסיכון. יועצת בה"ס שקיבלה הכשרה תוכל לבדוק את המידע ולהציל חיים. הצלת ילד כזה היא גם הצלה של ילדות וילדים עתידיים, שכן לפי מחקרים - קורבן לעיתים הופך למקרבן.
6. מלשינון אלימות:
היום אפשר להתלונן על מוצר לא טוב, על רופאה לא טובה. אבל מה אפשר לעשות כשמדובר בבן זוג לשעבר שהיה אלים? נשים רבות פונות אלי, מספרות על בן זוג שהיה מאד אלים, שהן ניצלו ממוות, והיום הוא בזוגיות חדשה. הן חוששות להתלונן במשטרה שמא יפגע בהן ובמשפחתן. אם שר האוצר פתח מלשינון של מס הכנסה, שר המשטרה ושר הרווחה יכולים לשתף פעולה ולפתוח "מלשינון אלימות" ובו מאגר מודיעיני של מידע, שיוצלב, יבדק בכלים מקצועיים ודיסקרטים כדי להציל חיים. כפי שנעשה עם מלשינון מס הכנסה, גם כאן הפעולות יתבצעו במשנה זהירות במקביל לשמירה על הפרטיות ובאמצעים לבדיקת מהימנות.
7. "פנקס הגבר האלים":
פרסום ברשת האינטרנט רשימה של משפטים שגבר אלים נוהג לומר לבת זוגה המהווים חלק ממעגל האלימות “gaslight”, כגון "אם היית אוהבת אותי היית נותנת לי את הססמא שלך". פרסום רשימה מעין זו יכולה לסייע לאשה להכיר בכך שהיא במערכת יחסים אלימה.
נרצחת בודדת ורוצח בודד עולים למדינה מליוני שקלים, ללא הגזמה. בין אם מדובר בעלויות שב"ס, חקירות המשטרה, הערכאות המשפטיות, טיפולים נפשיים למשפחות נפגעות העבירה, הכנסותיהם העתידיות של בני הזוג ממיסים ועוד.
יש לחקור: כמה עולה נרצחת? מדובר בכספים שניתן לנתב למניעה. שאלה נוספת שיש לחקור: אילו פתרונות טכנולוגים קיימים ביתר מדינות העולם, למניעת אלימות? איך צהל מצליח לתפוס מחבל מתאבד לפני שהוא רוצח? יש יחידות שב"כ, מודיעין 8200, סיירת מטכ"ל וכו'.
מדוע שלשר לבטחון פנים לא יהיו יחידות מקבילות כאלה במשטרה, להצלת חיים? חרדים וערבים יוכלו להתנדב לשרת ביחידות כאלה במשטרה במסגרת השירות האזרחי, ולהציל חיים מחוץ ובתוך המגזר שלהם.
אפשר היה להציל את מיכל. אי אפשר היה להצילה בפתרונות הקיימים היום.
הגיע הזמן שנחלוק את המשקל שעל כתפיה של האשה שנמצאת באלימות, ננצל את מיטב המוחות שיש לנו ונקח אחריות יחד למניעה, להצלה ולשנות את סדר העדיפויות להוקעת האלימות ולנצחון הטוב.