נייר עמדה זה נשלח ל-120 חברי וחברות כנסת ישראל ונמסר באופן ישיר ליו"ר ועדת לביטחון לאומי, צביקה פוגל, ביום 10.12.23.
1.כללי: נשק מציל חיים - אין ספק בכך במיוחד לאחר טבח אזרחים בביתם ב .7.10.23 במקביל חשוב לוודא שנשק לא יגיע לידיים הלא נכונות באופן העלול לסכן חיים של אוכלוסיות חפות מפשע. מאז פרוץ המלחמה ותחילת המדיניות החדשה לחמש אזרחים, בפורום מיכל סלה אנו מקבלות מדי יום פניות מצד נשים וגברים, החרדים מפני השלכות המדיניות החדשה. פניות רבות מגיעות מנשים מאויימות המדווחות שבטחונן האישי נפגע מאחר והן חוששות לחייהן עקב כך שהתוקף שלהן קיבל נשק, בין אם רשיון לנשק אישי, כיתת כוננות או כחייל מילואים .
מצביעים על קשר מובהק בין עליה במספר נשקים פרטיים לבין עלייה ברצח נשים ואלימות מחקרים בינלאומיים במשפחה. כמות הבקשות לנשק אישי מאז אירועי ה7- באוקטובר עומדת על כ250,000- בקשות ואם 60% מהן יאושרו )המהווה אחוז האישורים בשנים האחרונות(, מדובר בכ150,000- נושאי נשק אישי חדשים שיסתובבו בארץ 2 )על מספר זה נוספות 700 כיתות כוננות ישוביות(. לפי הערכות הרווחה בישראל כיום יש 400,000 נשים החוות אלימות במשפחה ויחד עם ילדיהן מדובר ב 1.5 מליון נפשות. במקלטים בישראל יש כ- 1000 נשים בשנה וב170 המרכזים למניעת אלימות במשפחה של הרווחה מטופלות כ 10,000 קורבנות בשנה. בין השנים -2020 2023 נרצחו בישראל 94 נשים על רקע של אלימות במשפחה, 43% מהנשים נרצחו בנשק חם )20% בחברה היהודית(. נתונים אלה נכונים עוד לפני שהיו עוד 150 אלף איש נוספים בעלי רשיונות נשק אישי. אם לא נפעל מיידית, להערכת פורום מיכל סלה - עד סוף השנה תהיה עליה של 12,000 אמהות וילדים החיים בפחד מוות בתוך ביתם, המקום הכי בטו ח. החזרת הביטחון האישי לנשים המאויימות ומניעת פגיעה פוטנציאלית באותן נשים היא בעלת חשיבות עליונה. באופן בהול יש להדק את הקריטריונים הנוכחיים לקבלת רישיון לכלי ירייה ולהנגיש לציבור מידע רלוונטי. להלן ממצאי בדיקה שערכנו והצעות למענים.
2. פרסום לציבור: הממשלה יצאה בפרסומים נרחבים ויחצ לגבי מדיניות חדשה המקלה על קבלת רישיון לנשק פרטי. הפרסומים נעדרים התייחסות כלשהי לבטחון נשים וילדים בביתם או לאלימות במשפחה. דהיינו אין התייחסות רשמית לאמצעים כלשהם הננקטים על מנת למנוע עליה ברצח נשים בביתן בפרט או פגיעה בחפים מפשע בכלל. כתוצאה מכך שהמידע אינו מונגש, נפגעה דרסטית תחושת הבטחון האישי של אוכלוסיית הנשים המאויימות מצד בן זוג. הצעה : לפרסם מידע לציבור לגבי אמצעים הננקטים לשמירת בטחון נשים בביתן, למרות המדיניות המעודדת התחמשות .
3. העדר עבר פלילי ורקע אלמ"ב: פירוט תהליך הבדיקה של האגף לרישוי כלי ירייה אינו נגיש בקלות לציבור. לאחר מאמצים הצלחנו לקבל לידינו את המידע ומצאנו כי אין בנוהל התייחסות מפורשת להעדר עבר פלילי או להעדר רקע של אלימות במשפחה )אלמ"ב(. כן ישנה דרישה לאישור מצד קצין משטרה. האם אותם קצינים עברו רענוני נהלים עקב המדיניות החדשה? לא הצלחנו להשיג תשובה לשאלה זו. הצעה : להוסיף קריטריון מפורש של העדר עבר פלילי והעדר רקע אלמ"ב; לפעול לחידוד, רענון ולפרסום הקריטריונים שאותם נדרש קצין המשטרה לבדוק בטרם אישור רישיון לנשק או לחידושו ובתוכם וידוא כי אין למבקש רקע פלילי )לרבות תלונות על אלימות או איומים(, ובפרט באלמ"ב וכן וידוא מול משרד הרווחה העדר רקע של אלמ"ב.
4. הצלבת מידע מול הרווחה: מצאנו כי האגף לרישוי כלי ירייה כן מבצע הצלבת מידע מול המשטרה ומול משרד הבריאות, אך אין כלל הצלבת מידע יזומה מול משרד הרווחה שמנהל 170 מרכזים בישראל למניעת אלימות במשפחה. כיום משרד הרווחה אינו נחשב גוף ממליץ או מחייב בכל הקשור לקבלת רישיון לכלי יריה והוא לא חלק מתהליך הבדיקה )בשונה מהמשטרה ומשרד הבריאות(. בפועל, במידה ולרווחה מידע על אישה מאויימת עקב אלימות במשפחה, ואשר בן הזוג המאיים עליה הגיש בקשה לרישיון לנשק או נושא נשק - הרווחה מעבירים את המידע לאגף לרישוי כלי יריה. עם זאת, אגף הרישוי אינם מחוייבים על פי הנוהל להתייחס למידע הזה. הצעה: לצרף את הרווחה כחלק אינטגרלי מתהליך הבדיקה והאישור ולבצע הצלבת מידע עם הרווחה, טרום מתן אישור לנשק.
5. אישור רופא.ה: הגשת בקשה לרישיון נשק דורשת להציג אישור רופא.ה - כל רופא.ה. הצעה : יש לתקן ולהכניס לקריטריונים דרישה שיהיה זה רופא.ת המשפחה שמכיר .ה את ההתנהגות של מבקש הנשק בתוך הקהילה שלו.
6. טופס אישור רפואי: קיבלנו פניות מרופאים המעדכנים שמגיעות אליהם אלפי בקשות להוצאת אישורים לנשק. לדבריהם, הרופא מתבקש לדווח בטופס על רקע רפואי או פסיכיאטרי. אך ישנם מקרים בהם אמנם המצב הרפואי תקין והמצב הפסיכיאטרי תקין, אך לרופא ידוע על רקע של אלימות במשפחה. הרופא אינו מתבקש לאבחן או לאשר היבט זה ואין לכך מקום בטופס. הצעה : יש להוסיף לאישור הרפואי דרישה לפרט מידע באשר לרקע של אלימות או איומים מצד מבקש הנשק.
7. מלשינון: קיבלנו פנייה מרופא בכיר שרצה לדווח על אלימות במשפחה מצד מבקש נשק ולאור כך שהפרוצדורה הנוכחית אינה מיועדת לכך, הוא עשה זאת באמצעות מוקד מלשינון מיוחד של קופ"ח. לדאבונו המידע הובא לאותו מטופל אשר חזר זועם לרופא ואף איים עליו. ככל הידוע לנו, הסוגיה הזו לא נלקחה בחשבון עד כה. על פי המשטרה בתחום של אלמ"ב יש תת דיווח. במקרים המדווחים לרוב יש קושי באיסוף ראיות מספקות כדי שתפתח חקירה, מאחר והאלימות קורית בבית פרטי מאחורי תריסים מוגפים. כמו כן רוב הקורבנות לא מתלוננות מחשש שיבולע להן. מאותה הסיבה אזרחים ואנשי מקצוע, כגון רופאים או שכנים, שיש להם מידע על מקרי אלמ"ב – נמנעים לעיתים מלדווח עקב חשש מוצדק שהתוקף האלים יתנקם בהם. לדוגמא, אשה שסובלת מאלימות בתוך המשפחה, חוששת לפנות למשטרה בנושא הנשק, מחשש שהתוקף שלה יתנקם בה שבגללה הוא סורב לקבלת נשק אישי. כך גם לגבי שכנים העדים לאלמ"ב בדירה ליד. למעשה כיום לציבור לגורמי מקצוע אין דרך להעביר למשטרה מידע מודיעיני מציל חיים, מבלי להסתכן. זאת מאחר שמידע כזה מובא לידיעת מבקש הנשק כולל השם של מי שדיווח עליו. מדובר בבטחון אזרחים וזה מידע מודיעיני שהמשטרה זקוקה לו. הצעה: על המשטרה לאפשר לאזרחים למסור מידע מודיעיני ובמקביל לייצר אמצעים לשמירה על בטחונם ועל האנונימיות שלהם מול התוקף. יש לאפשר מערכת מלשינון בעבור המעוניינים לדווח מידע למשטרה על אדם אלים או מאיים , לאפשר להם לצרף ראיות ופרטים אישיים ובמקביל לוודא שהפרטים של המדווח.ת לא יועברו אל אותו תוקף; יש לאפשר חיסיון והגנה לרופאים וכן לאפשר אנונימיות לרופאים המדווחים על אלמ"ב; יש לרענן הנחיות לרופאים וליידע אותם על קיומו של מלשינון קופ"ח; יש לוודא קיומו של גוף מפקח/מבקר על המלשינון והשימוש במידע המגיע אליו ולוודא העברת מידע רלוונטי מהמלשינון אל המשטרה ואל האגף לרישוי כלי ירייה; יש לעדכן את המדווחים לגבי השימוש שנעשה במידע שהם הזינו למלשינון.
8. כיתות כוננות ומגוייסים למילואים: במקרים אלה, על מנת לקבל נשק אין צורך באישור מהאגף לרישוי כלי ירייה. בניגוד לכיתות הכוננות, צה"ל כן נמנע מלתת נשק במקרים של צו הגנה או אם יש חקירה פעילה . כך לדוגמא משרד הבריאות הוא גוף מאשר בתהליך בקשה לרישיון נשק, אבל לא בתהליך הצטרפות לכיתות כוננות. לכן, לרופאים אין אפשרות בכלל למנוע ממישהו להיות מצורף לכיתת כוננות ולשאת נשק גם אם רופא יודע על רקע בריאותי או פסיכיאטרי רלוונטי. דוגמא נוספת: ישנם תוקפים המוכרים לרווחה על רקע אלימות במשפחה אשר גויסו בצו 8 ויצאו הביתה עם הנשק, מבלי שהצבא יודע כי בבית יש אישה מאויימת. הצעה : יש לתקן את הנוהל הנוכחי כך שקבלת נשק במסגרת כיתת כוננות ומילואים תחייב עמידה בקריטריונים זהים לקבלת נשק אישי. יש לוודא שלא נמסר נשק לאדם המוכר בחשש לאלימות בכלל ובאלימות במשפחה בפרט.
9. העברת מידע מבתי המשפט: קיבלנו פנייה משופט לפיו בעת מתן צו הרחקה בגין אלימות במשפחה, בעת מתן פסק הדין היה עליו לזכור בעצמו להנחות לעדכן את האגף לרישוי כלי יריה. העדכון נשלח בפקס. הצעה: יש לוודא קיומו של נוהל אוטומטי פשוט של העברת המידע מבתי המשפט אל האגף לרישוי כלי יריה, באופן שאינו תלוי בגורם אנושי. יש לשלוח את העדכון במערכת המותאמת ל .2023
10. פנינו למשרד לבטחון לאומי ולמשרד הרווחה: מול המשרד לבטחון לאומי קראנו להידוק הקריטריונים לקבלת נשק אישי ולוודא שאדם עם רקע של אלימות במשפחה או איום כלפי אדם אחר- לא יקבל נשק. כמו כן ביקשנו שתפורסם לציבור התייחסות פורמלית לנושא הזה, כחלק ממדיניות של הגברת הבטחון האישי של כלל הציבור. את משרד הרווחה עדכנו לגבי פניות שקיבלנו מנשים מאויימות שחוששות מכך שהתוקף. שלהן קיבל נשק. בעקבות פנייתינו, במשרד הרווחה יצאו בקמפיין הקורא לנשים מאויימות לדווח על חשש בנדון. מתוך הפניות שהגיעו, נמצאו 35 מקרים מאומתים שבהם אשה מאויימת אשר נמצאת בסכנת חיים עקב אלימות במשפחה - ואכן התוקף שלה אכן הגיש בקשה לקבלת נשק. הרווחה עדכנה את האגף לרישוי כלי ירייה .
11. לסיכום: על המשרד לבטחון לאומי לשבת מיד עם הועדה הבינמשרדית למניעת אלימות במשפחה, להדק את הקריטריונים ולפרסם לציבור מידע רשמי בנדון. כתבו: לילי בן עמי ומי טל גרייבר שוורץ, עמותת פורום מיכל סלה.
What Difference Does Peace Make? Intimate Partner Violence and Violent Conflict in Northernreland, Jessica Leigh Doyle and Monica McWilliams.