שריל סנדברג מארחת
את לילי בן עמי
Live Q&A
סמנכ"ל התפעול של פייסבוק, שריל סנדברג, הזמינה את לילי בן עמי, מנכ"לית ומייסדת פורום מיכל סלה לשיחה על הסימנים לסכנה גם במקום שבו אין אלימות פיזית ועל התרומה של הטכנולוגיה למאבק באלימות במשפחה.
השיחה בין השתיים שודרה לייב בעמודי הפייסבוק של סנדברג, פורום מיכל סלה ואון לייף מביאות פה את עיקרי השיחה ביניהן.
שריל: כבוד לי להיות כאן היום עם לילי בן עמי, המייסדת והמנכ"לית של פורום מיכל סלה. פגשתי את לילי לפני שנה כאשר ערכה האקתון למציאת פתרונות לאלימות במשפחה. ואני גאה שפייסבוק היו ספונסרים של ההקאתון השני במאי האחרון שנערך, שוב, ביום הולדתה של אחותה מיכל. לילי, את כוח גדול לנשים ועושה הרבה בנושא האלימות כלפי נשים. תודה על הצטרפותך.
לילי: שריל, תודה על הכבוד להיות כאן, עבורי, ואני רוצה לומר שאני מאוד נרגשת ואסירת תודה. זה הפעם השנייה שאנחנו מדברות, כי לאחר שאחותי נרצחה את כתבת אלי. ראיתי פתאום מייל אישי ממך, והצלחת לנחם אותי על אבלי ואובדני. הבטחת לי שיום אחד נהיה מאושרות שוב, דיברת על האובדן של בעלך. סיפרתי על המייל לכל משפחתי. את מנהיגה, ואשת עסקים מצליחה, ואת מקדמת את הערכים שלך ונותנת השראה למיליונים. הערצתי אותך עוד לפני מותה של אחותי, ואין לי מילים לומר כמה אני נרגשת להיות כאן.
שריל: תודה רבה. לילי, נתחיל בכך שאת אשה חזקה ששואפת לשוויון, הקמת לובי לשוויון, עוד לפני מותה של אחותך. תספרי לנו על זה.
לילי: הקדשתי 20 שנים מחיי לצדק חברתי. הקמתי את הלובי לשוויון מגדרי, כי מה שמניע אותי זה שכל אחד יכול להביא לשינוי, מלמטה למעלה, פשוט צריכים להאמין בעצמנו. ולכן כשזה קרה לנו, למשפחה שלנו, והבנו שזה יכול לקרות בכל מקום , לכל משפחה. אני אדם עם מודעות גבוהה, נבחרתי לתפקידים פוליטיים בכירים, ניהלתי ארגונים גדולים, הייתי בטלוויזיה – וזה קרה לי. בנוסף, אם אחותי הייתה באה אלי והייתה מבקשת עצה, מספרת מה עובר עליה, שבעלה קנאי ואובססיבי, בודק את הטלפון שלה, - הייתי אומרת לה להתגרש והייתי עוזרת לה, אבל הוא היה עדיין רוצח אותה. זו הייתה העזרה הלא נכונה, העצה הלא נכונה. למרות כל ההישגים הפמיניסטיים הגדולים – בתחום האלימות במשפחה אנו צריכים לבדוק את עצמנו, להתחיל מחדש, מהבסיס. התחום הזה נשכח, נזנח, ולכן הקמתי את פורום מיכל סלה, כדי להביא חדשנות וטכנולוגיה לתחום הזה, כדי להציל את האישה הבאה, להציל את חייה, שלא תרצח בביתה, כי יש תמיד סימני אזהרה, שאנו צריכים לזהות אותם.
שריל: אחד הדברים המדהימים בסיפור של מיכל הוא שהיא לא ידעה שחייה בסכנה. זו אחת הבעיות, שנשים אינן יודעות, לא מודעות שהן בסכנה. תוכלי לדבר על זה?
לילי: מיכל אחותי לא היו לה פנסים שחורים, כשדיברתי עם מומחים, אמרו לי ש 50% מהקורבנות שנרצחו בביתן על ידי בני זוגן, לא הייתה אלימות קודם לכן, אבל היו סימני אזהרה. בפורום, חילקנו את הסימנים ל-5 קטגוריות:
-
קנאות אובססיביות ושליטה, חקירה, בילוש אחר האישה;
-
יחסים דו פרצופיים: הבעל מתייחס אל האישה שונה כשהם בביתם, וכשהם בחוץ, בציבור. וגם הנשים מתנהגות אחרת, לא מרגישות חופשיות לספר לחברה הטובה על היחסים עם בעלה;
-
גסלייטינג: הכל אשמתך, לדבריו. את מטילה ספק בעצמך, בזיכרונך, ברגשותיך. הוא אומר שאת גורמת לו לעשות דברים;
-
הליכה על ביצים – את בודקת כל הזמן שהכל בסדר, מחשש להתפרצות מצידו. את נזהרת במה שאת כותבת בפייסבוק, מוחקת דברים;
-
החמישי הוא עברו: אם יש לו עבר בעייתי – התמכרויות, נשק, אובדן גדול. הוא תמיד יגיד לך שהאקסית שלו בגדה בו, ואת מנסה להשלים את החסר. רוב הנשים שנקלעות ליחסים כאלו הן נשים טובות, עם הרבה חמלה. אחותי היתה עובדת סוציאלית. תמיד עם מילה טובה, רצתה לעזור לאנשים נזקקים. נשים כאלו הן הקורבן האידיאלי למתעלל נרקיסיסטי. אלו סימני האזהרה.
שריל: דברים כאלו הם חלק מהחוויות של אנשים רבים. והם לא מודעים לאן זה יכול להוביל. עברת הרבה, הכאב עם אחותך, היית כבר לפני כן קול חזק לנשים, וקידמת את הדברים בעבודתך. אבל מה מניע אותך להתמיר את הכאב לשינוי שמהווה השראה לרבות, כולל השראה לי. זה מצריך הרבה כוח. מאיפה הכוח הזה?
לילי: אני חושבת שאישית להבין מה שקרה למיכל, נתן לי כוח. להבין שאנו יכולים להביא לשינוי. שאולי אנו יכולים להציל את המיכל הבאה. מה שאני עושה בפורום מחלים אותי, מרפא אותי, נותן טעם למותה. אם הפורום היה קיים לפני שנתיים, היא הייתה נשארת בחיים. היא רצתה לחיות. היא אהבה את החיים. היא חייכה, ידעה אהבה, אבל עם בעלה שרצח אותה, היא רצתה להתגרש ממנו בנחמדות. היא רצתה לעשות את זה בשלבים. הוא איים שיתאבד אם תעזוב אותו. היא כתבה את זה: 'אני חזקה, אני יכולה לעשות את זה'. אני רוצה לומר לנשים - אל תחכו, אל תגידו שהגירושים יכולים להיות נחמדים. עם אלימים, אין נחמדות. צריך עזרה מקצועית. לעולם אל תעזבו לבד, כשיש אובססיביות וקנאות וניסיון לשלוט בכן. אם תנסו לצאת, זה יהיה כמו לפוצץ פצצה. צריך מומחה לנטרל את הפצצה, אל תעשו זאת בעצמכן.
שריל: זה שיעור מדהים, וקשה כל כך לנשים רבות. אז את עובדת בפורום. התמקדת בפתרונות. ואנו מתמחים בפתרונות הטכנולוגיים. כיצד טכנולוגיה יכולה לעזור במאמצים אלו?
לילי: הייתי האדם האחרון שראה את אחותי בחיים. היא הורידה אותי בבית לאחר סדנה בערב, ואמרה לי: אני חייבת לחזור הביתה, אני צריכה להניק את התינוקת. זה המשפט האחרון שאמרה. שעה וחצי אחר כך הוא רצח אותה בברוטליות. התחלתי לשאול: האם הייתי יכולה למנוע זאת? במשך 6 חודשים למדתי את התחום הזה של אלימות במשפחה. רוב הפתרונות שהממשלה נותנת הם רק לאחר שמשהו קורה. ישראל רואה עצמה כסטארטאפ ניישן, אומת הסטארטאפ, שיודעת לנבא התנהגות אנושית – למסחר, למלחמה בקוביד, בתאונות הדרכים, בטרור. מדוע לא לקחת את הטכנולוגיה הזו כדי למנוע אלימות? כתבתי 16 רעיונות שיכלו להציל את אחותי. כתבתי את זה בעיתון, והיה עניין רב בזה, ובנינו את הפורום. פייסבוק הצטרפו אלינו מיד. ההקאתון היה במאי 2020, בנוכחות מיקרוסופט, פייסבוק, גוגל, נשיא ישראל דאז רובי ריבלין. לשמחתי, אחרי שני הקאתונים אנו פותחים את האקסלרטור שלנו - לוקחים סטארטאפים, בונים צוות מנצח ומלווים אותם במשך 3 חודשים, ושנה – עד שיש להם מוצר, שנוכל להציע לעולם. אנו יכולים להצליח, לנצח. המטרה שלנו היא אפס מעשי רצח של נשים בשנה.
שריל: זה חזון שמשותף לכולנו. את כבר משפיעה בישראל. מה התוכניות שלך לעולם הרחב?
לילי: כן, בכל מקום. השפה של האלימות במשפחה היא בינ"ל. האו"ם קרא לזה "המגפה בצללים". השפה של התוקף היא בינ"ל וגם של הקורבן. כשהוא מנסה לשלוט בה, או הבושה שהיא חשה. הרצון לעזוב הוא הסכנה הגדולה ביותר לנשים. זה דפוס שקיים בכל העולם. לכן אפשר להשתמש במניעה זהה בכל העולם. היה לנו שת"פ עם מדינות וחברות. הוקמנו לפני שנה וחצי ואנו רוצים להתרחב. התופעה הזו, אני מאמינה שבעוד כמה שנים נדבר, שתינו, על איך התופעה הזו הייתה קיימת בעבר של נשים שנרצחו בביתם על ידי בני זוגן, אך כיום אין, כי פיתחנו "חיסון" ומנענו את הרצח הבא. אני מקווה שנוכל יחד לחלוק את החלום הזה, ולהגיע לרגע הזה.
שריל: תודה שלקחת את הטרגדיה הזו והפכת אותה לפעילות. אמרי לנשים שישמרו על עצמן ועל נשים אחרות. זה היה חשוב לי מאוד. תודה שהיית כאן היום.
לילי: תודה לפייסבוק בישראל. החלום שלי הוא אפס מעשי רצח בשנה. אני קוראת לנשים ואנשים להצטרף אלינו.
שריל: תודה - ולכבודה של מיכל.